©
מסע תענוגות
למזרח הרחוק
כמה מסקנות מהטיול הגדול עם טיפים בנקודות חשובות.
מההתחלה היה ברור -
סמים ונופים לא באים בחשבון. מה כן? לסייע איפה שאפשר ולעשות דברים
מעניינים.
עם תובנה זו מצאתי את עצמי בשעת בוקר מוקדמת בבית קפה ברחוב
קאוואסאן, בנגקוק, תאילנד עם מי שהיתה אז שותפתי לתחילת הטיול ועוד כמה חבר'ה
שהגיעו בטיסה.
טיפ: תתחברו כי חשוב מאד שמישהו / מישהי ישימו עין על הציוד ויתמכו בסביבה לא מוכרת.
אחרי הצהריים אמרה שרוצה ללכת עם החבר'ה מהטיסה, נהדר, בהצלחה. הלכתי לישון ב- 22:00 כי לא משנים הרגלים בגלל טיול. התעוררתי כאשר נכנסה צוחקת - "מה נשמע גיא" וכאלה. אולי השפעת מקונג, הוויסקי המקומי? שוב נרדמתי והתעוררתי מצעקות - "הדגים הוורודים שוחים הפוך, הפרחים צומחים עם הראש למטה". טוב, זה לא וויסקי. והנאומים חוזרים על עצמם בליווי צרחות ומכות, דווקא עם זה אין בעיה, שתרביץ לי, אבל לתת מכות לחלון? אולי רצתה לעוף. מספיק, זה המקום להתערב בגישה טיפולית. עד הבוקר, בכמה התקפי שפיות יצא הסיפור - אז כן, מהר התברר שזה טריפ רע במיוחד.
יצאה עם החבר'ה מהטיסה לאיזה מועדון
"אקזוטי". מישהו מהם נתן לה "בול דואר" שנראה לה קטן, דווקא מהתיאור שלה הבול די גדול, לא היה לה נסיון, לקחה הכל, הבחור הבין שהוא מאבד שליטה
על הסיטואציה. לקחו טוקטוק חזרה לקאווסאן, ליד המשטרה זרק אותה והלך. ג'נטלמן. כל
זה סביב 2 לפנות בוקר, איכשהו הגיעה לגסט האוס שלנו, בערך 150 מטר משם.
בהמשך היום מצבה השתפר ובערב חזרה לכשירות. למחרת אמרתי
לה - בכל זאת, באנו לטייל. בערב חזרתי והיא לא הייתה, רק מכתב בכתב יד עגול ושלם המעיד על מצב תקין וכתמי דמעות בשביל האותנטיות, בין המילים -
"תודה, הצלת אותי, למדתי את הלקח ולא אגע יותר בסמים".
טיפ: תעזרו, תהיו שם, שאלות בסוף, אם בכלל. דבר שני - אל תעשו סמים.
נקסט, את בנגקוק מיציתי מהר מאד, פגשתי את אודי, קצין
משוחרר, לאחרונה חידשנו קשר. נסענו לצפון
הרחוק, לאזור צ'אנג ראי, הצטרפנו לטראק
שכולל מסע רגלי, ראפטינג ורכיבה על פילים. תאילנד במיטבה. בערב, הפילים הגיעו
לאיזה כפר באמצע היער לבּית דו קומתי,
בקומת קרקע מגורי משפחה, האורחים
בקומה ב'. מרחוק עלו צעקות בעברית, מי בא? גולני, זאת אומרת חיילים משוחררים טכנית, אבל גולני זה
בדם. כרגיל חובה לישון מטכלית וב-22:00 אחרי טעימה מויסקי מקומי בטעם מדורה,
נרדמתי.
התעוררתי מזעקות קרב והבית כולו רועד. מה עכשיו? גם פה אי אפשר לישון? הלכתי למגורי
החיילים, בקומה שלנו, פתחתי את הדלת, ניסיתי לצלוח את מסך העשן הכבד, מסתבר
שהחבר'ה ארגנו ערב שירי רובאית - "מי אני? גולני" בליווי קפיצות שהרעידו
את בית הקיסמים, נכנסה בעלת הבית, תאילנדית מבוגרת, עשתה "ששש" עם אצבע
על השפתיים, ואז מתוך העשן הגיח המאגיסט
הענק בעל מוטת ידיים של שני מטר וצרח בעברית מדוברת "עופי מפה ……………
שלך" והיא נעלמה כמו דמות מצוירת בסרט בהילוך מהיר. ניסיתי להרגיע את
הגולנצ'יקים כמה שאפשר, חזרה למיטה ושוב להתעורר, עוד פעם הגולנצ'יקים בדיבור מהיר -
"תביאו את הזה, תחפשו את ההוא" עוד פעם לקום למגורי חיילים, אוף. מסתבר שאחד מהם נעקץ על ידי אחד מיצורי
הג'ונגל, החום עלה ואין מה לעשות, מה, נחפש את מכשפת הכפר? יש לה שיקוי נגד
יצורים? בבוקר התאושש הבחור כי כל המסלול בגולני בא להכשיר אותו ללוחמת ג'ונגל,
כנראה.
במהלך ראפטינג בסיום הטראק, הכין המאגיסט הפתעה למדריך התאילנדי - הרים אותו באוויר והשליכו למים, כמו מקל קרטיב.
טיפ: התדמית. חשוב להשאיר שם טוב. בבקשה. אודי, שותפי למסע היה הרבה יותר אסרטיבי ממני בניסיונות הדרכת הלוחמים בנושאי תדמית. ונכשל.
הי דרומה, מספיק עם הירוק המשעמם של היערות בצפון, הפעם לבד
בלי חמ"ל וחיילים. בדרום יש ים כחול ואיים. אי בתאילנדית "קו" - Kho.
ליד המעבורת לקו-סמוי התבררה הטעות, בשביל מה? למה לא
מוציאים אזהרת מסע למקום הזה, זהירות סכנת מוות שעמום! למה אין שלטים באדום בולט
- Boring ahead?
בעליה למעבורת עמדו
שני ישראלים והתווכחו, אחד אמר לשני שהוא חייב להישאר עד הפול מון. באמת? זה מה
שיש להם לעשות? להתייבש באי שבועיים ואז בלילה לקפוץ מול ירח? למה לא להתקין להם
עכשיו פנס גדול על תקן ירח כבר בערב הזה
שיקפצו מולו וכך לקצר זמן באי העונשין? ממילא, מרוב סמים הם לא יזהו ירח מזויף.
במעבורת לקו סמוי הכרתי שתי בחורות דֶניות, ניקח חדר ביחד? כן בטח, הגיע הערב, ירד הלילה
ו-כלום. אחת מימין, שניה משמאל, אני באמצע ו-שום דבר. רק דיברו מעלי בשפה המשונה
שלהן. למחרת הכרתי בחור אמריקאי, בלונדיני משופם נראה כהכלאה של רואה חשבון ושחקן
פורנו. שכרנו שני אופנועים במטרה להקיף את האי נגד כיוון השעון ואם חס וחלילה
דילגנו על אובייקט חשוב, נקיף בכיוון ההפוך, 30 ק"מ הקפה, ממש בקטנה. יצאנו, ואז הגיע הרגע הקורע שבשבילו שווה אי העונשין. האמריקאי אומר לי - חכה! נותן גז ונעלם כמו לוחם מארינס מיומן
לג'ונגל מאחורי בית. ואז שקט. ופתאום, צעקות בתאילנדית, תרנגולות מקרקרות ועפות באוויר, נוצות, אבק ורעש של אופנוע מגמגם
ואז נגלתה הפאדיחה במלוא הדרה - לוחם
המארינס כביכול נמלט מהזירה מבוהל, האופנוע מקרטע בהילוך ראשון בעודו יושב עליו,
רכון קדימה, מסייע בדחיפות רגליים ותאילנדית זקנה רודפת אחריו צורחת ודופקת לו
מכות בגב עם מטאטא. די. אני חייב אוויר, לפולנים אין הכלה לאירועים כאלו ומגיע
התקף צחוק בלתי נשלט והשבתת מערכות. אחרי שנרגענו, הלוחם חייך בשתיקה, זהו? המשימה הושלמה?
המשכנו, ראינו את פסל בודהה השוכב וחזרנו לנקודת ההתחלה.
עשיתי סיבוב מחייב במושבה של הישראלים בחוף לאמאי, לשאול מה
קורה ואם צריך עזרה במסוממים. אז כן, היה בחור חדש, כאשר ירד מהמעבורת החליט שחייב
דווקא עכשיו פטריה. אכל פטריה, נשכב על החוף ולא זז, אחרי זמן, כמה ישראלים -
נשמות טובות - שמו לב לאובייקט חסר
התנועה, משכו אותו לאחד הבונגלוס בחוף כמו שאדם קדמון גורר את הציד למערה שלו, אחר
כך פינו אותו לאחור במצב צבירה כזה או אחר, אבל לא ידעו לספר לי לאן.
טיפ: אל תעשו סמים.
נפרדתי בחיוך משתי הדניות, הכיוון דרומה - קו-פיפי, אי יפה בו צולם הסרט "החוף" עם ליאונרדו דיקפריו. בהתחלה די התבאסתי מבחורה אמריקאית שקבעתי איתה. אך הבריזה.
טיפ: אתם לא משהו בכלל. למה שמישהי תקבע אתכם ועוד תגיע? יש הרבה אלטרנטיבות וכמובן סמים משני תודעה ומוחקי זיכרון שדוחים כל התחייבות קודמת.
שיתפתי שתי אנגליות בצרות שלי, אחת מהן אמרה בטון אמפטי אך מתנשא של אנגלים She maybe changed her mind. ברור, לא?
קו-פיפי אי ממש נחמד, יומיים הספיקו והלאה.
דומה שלו"ז המעבורת קו-פיפי - פוקט מתואם בול למצב הים הגבוה. הנוסעים אוכלים מחלת ים ונשפכים לרציף ישר לידיים של נהגי המיניבוסים שלוקחים אותם בתשלום נמוך לאחד המלונות.
לא עזרו הבקשות שלי: "גסט האוס". אין דבר כזה
בתאילנדית, יש "גט האו" או "גט א-האווה" כמו בתימנית. הנהג
הבין בדיוק מה אני רוצה אבל חשובה לו יותר העמלה מבית המלון. בהתחלה באסה לשלם על
מלון פי 5 מגסט האוס, אבל רק רגע - מיטה אמיתית, אמבטיה, מים זורמים, מיניבר,
חדר מפואר ממש. שווה. בערב ירדתי לעיר
להפיג את השעמום. פגשתי שתי אוסטריות, איפה אתן? "שם, בגסט האוס", מסתבר
שיש "גט האו" בפוקט. חזרתי למלון, לבד. ותמחקו את החיוך.
טיפ: תבדקו. יש הרבה אפשרויות לוודא מקום לינה ולעשות בוקינג, מצד שני יש המון קסם
בהגעה למקום בלי לדעת איפה תעבירו את הלילה.
הלאה - קו סאמט. קרוב יחסית לבנגקוק, אי נופש של יותר מקומיים ופחות בלאגנים ומסיבות. בסירה לאי הכרתי קוריאנית, מורה לאנגלית בת 26, ניקח חדר ביחד? כן, בטח. ירד הערב, הגיע הלילה. התפשטה מהר מאד ואמרה - Sorry ,don't know what to do now. טוב, ברור, לא פעם ראשונה ואחרונה עם בתולות. סקירה מהירה של הסביבה, אין אור וכאלה. הפעם - לא תודה.
טיפ: בבקשה, תהיו עדינים,
תוותרו בזמן. כן, אני פונה לכל אלו שבטוחים שהטיול זה סרט
פורנו אחד ארוך. זה לא. אבל. א' -
אין עם מי לדבר, ב' - החבר'ה האלו
במילא לא יגיעו לסיטואציות שתוארו כאן.
פיליפינים
בטיסה למנילה פגשתי אנגלוסקסי מבוגר שהיה בדרכו לאסוף את כלתו / אשתו בת ה -16, שאל מה אני מתכוון לעשות? לטייל, ברור. "מה, לבד"? שאל, ואמר שבפיליפינים לא מטיילים לבד, והוסיף שאם כבר לבד אז תמיד ללכת במבט נעוץ קדימה ולהראות בטחון שברור איפה היעד גם אין מושג. עצה נהדרת שאני מבצע עד היום. אז האם מסוכן לטייל עצמאי בפיליפינים? התשובה משתנה כמו בכל אתר בעולם ובזמן, ותלוי הרבה במטייל עצמו. נזכור שתמיד טוב שיהיה מישהו ליד.
טיפ: תלמדו ממבוגרים. הם היו שם, עברו חוויות ובעלי ידע עצום.
את העיר מנילה - סניף מורחב של רחוב אלנבי בתל אביב, מיציתי מהר.
זמן לזוז, נוסעים צפונה, הגעתי לתחנת האוטובוסים
בבוקר, האוטובוס שלנו על פנצ'ר. לא מזיז לאף אחד , מצאתי את הנהג, שאלתי אם
אפשר להביא גלגל חילופי, אמר כן והצביע על סככה. מצאתי בסככה גלגל במידה מתאימה,
גלגלתי לאוטובוס. לקחתי כלי עבודה והתחלתי לפרק ולהחליף, המקומיים הסתכלו על הפראייר הזר שבא לתת עבודה
ואחד התנדב לעזור לי.
טיפ: דבר ראשון- אל תגעו. אוטובוס מחייב ידע ונסיון, זה לא החלפת גלגל באופניים או ברכב פרטי. במקרה
היה לי פז"ם צבור בטיפול בכלים גדולים - צמ"ה, משאיות וטרקטורים אז
האוטובוס הפיליפיני - קל.
לכפר היעד הגעתי באיגוף צפוני עמוק, בהתחלה הצטרפתי לשיירת
נשים שהלכו עם שקים על הראש, הרמתי שק. זה היה קשה בצורה לא מתוכננת, בצבא לא
מתרגלים סחיבת שקים על הראש. אחרי הליכה משותפת נפרדתי לכיוון אחר. מישהי שעמדה באחד מהכפרים בדרך שאלה - כמו שכבר קרה כמה פעמים - Where is your companion? קשה להם לראות זר לבד בדרכים. אז מה, מרחתי לה סיפור שמחכים לי.
המשכתי והגעתי ליעד, כמעט. עמדתי בתחתית עמק, הכפר למעלה על צלע ההר ובדרך טרסות
אורז. טיפסתי, טרסה ועוד טרסה עד שהגעתי סוף סוף לבית בקדמת הכפר, הדבר הראשון
שנגלה לעיני היה שלט בעברית "מסעדת שמעון", פשוט אי אפשר להתחמק
מישראלים ומעסקיהם המסועפים בחו"ל. יומיים שם והלאה. מספיק ירוק. יחד עם זה
אני חייב להגיד שאפשר להבין את מי שמשתקע שם לתקופה - שקט, ירוק, נוף מהמם. אצלי, כזכור הסעיף
"נוף" לא קיים.
הלאה לדרום, איים, ים וכחול. הישראלים זורמים לאי בורקאי, אם כולם נוסעים לבורקאי סימן שזה ממש טוב, נכון? לכן הגעתי לאי סבו - Cebu במעבורת, המשכתי בתחבורה מקומית לדרום האי, לכפרMoalboal שנמצא ממש על החוף.
כדי להתאקלם רצוי להכיר את הנפשות הפועלות, ישבתי במסעדה בחוף, בחורה שנראתה חצי מקומית פנתה אלי במשפט הפתיחה הבא: You are very beautiful. מה, באמת? איך זה יכול להיות? חייכתי בנימוס והלכתי. הצלבתי גרסה עם בחור בריטי, שיריונר כמוני. גם הוא שמע את האמרות האלו, לדעתו מדובר בזונת הכפר.
בגסט האוס דיברתי עם עובדת נחמדה, תוך כדי סיפרה שבעלה נמצא
עם המורדים בהרים. חייכתי בנימוס, הנושא לא עלה יותר וצמצמתי נוכחות.
טיפ: תחתכו. משהו לא מסתדר לכם בסטורי? סיפורי זונות, סמים ומורדים עלו לדיון? תחתכו
ותלכו. שום דבר טוב לא יוצא ממעגלי השפע האלו. יותר מדי ישראלים נפלו לכלא
בחו"ל על שטות שבקלות יכלו למנוע.
מול האי סֶבו - Cebu אתרי
צלילה ממש שווים, בסירה מדריך פיליפיני ואיש גרמני - מדריך צלילה בחופש מעבודה,
להלן בן הזוג שלי לצלילה. סגרנו על פרופיל
נורמלי, משהו כמו 16 מטר עומק, 40 דק' צלילה. באמת שאין לי כח להרפתקאות עמוקות,
במילא לא רואים שם כלום, הצבע מתחיל להיעלם ולמה להיכנס לחניות דקומפרסיה משעממות?
למים. החמור קופץ בראש, מסכה לפנים, וסת בפה, גלגול לאחור,
מתחיל להתאזן ו..וווש. מה זה?? הגרמני! עובר
לידי כמו חגורת משקולות. מה תעשה? אולי יש לו בעיה? תרדוף אחריו? אבל הוא
האיש מקצוע. הסתכלתי על המדריך שלא נראה מוטרד, הגרמני התייצב בעומק של ארבעים
ומשהו מטר, בערך 30 מטר תחתי, סימן שהכל בסדר,
המדריך הפיליפיני באמצע. קלאסי, קיבוץ גלויות.
אחרי הצלילה שאלתי את הגרמני, מה הקטע? והוא הסביר - "יַא
יא פיתחתי שיטה". אז ככה - מעמיס על
עצמו כמות היסטרית של משקולות, נופל כמו אבן לעומק המקסימלי בו תכנן להתחיל צלילה
ומתחיל לעלות בהדרגה. מרתק.
טיפ: אל תעשו. הים אינו מקום טבעי של בני אדם, את הטריקים של לצלול כמו אבן - שיעשו אחרים.
עוד באזור, האי פסקדור - Pescador - בתצלומי לווין רואים פּיתה צפה בים, מסביבה מגרש חניה לסירות. גם בפועל זה המצב, באים בסירה, זורקים עוגן, מפעילים שיטת תיון בכוס תה - נטבלים, צוללים, גומרים את האוויר במיכל ויוצאים. וכך כמה פעמים על פי המותר בטבלאות. כולם עובדים בשיטת התיון, חוץ משתי בחורות שהכרתי שהקיפו את האי בצלילה. פעמיים. איך? בסבלנות, בעומק נורמלי ובלי לרדוף אחרי דגים כמו שגברים עושים.
בהמשך הצטרפתי לקבוצה של 15-16 בני לאומים שונים דגש על קנדה ונורבגיה, משום מה. היעד - איי החורים שבקושי מופיעים במפה. הסירה - יותר נכון קאנו ממונע ענק עם שני מצופים אחד בכל צד, בחלק המרכזי של הקאנו מקום לציוד צלילה, נוסעים, מזון, מים ומטען כללי.
הסדר היה לשוט לאנשהו ביום ואז צלילה - הפסקה - צלילה. גג שלוש צלילות ביום, עד לינת לילה באי נידח שמוכר רק למי שגר שם ולמדריכי תיירים. המונח "אי" סוִכֶם יפה את כל האיים האלו בעולם - דקלים, חול, שמיים, מים ואיזה ג'אבל תקוע באמצע. ראית אחד- ראית את כולם.
כל האיים דומים לאי של "הישרדות", רק בלי הצעקות והתככים של השבטים, למחרת חוזר הלו"ז של צלילות ולינה באי חור חדש, אך זהה לקודמיו.
בן הזוג לצלילה היה אחראי, בחור קנדי, עבד בתיקון רשתות דיג מתחת
למים בקנדה הקרה, מקצוע שדורש מיומנות טכנית גבוהה - לתקן רשת בלי להסתבך בחוטים,
במים קרים ולשמור על כללי הבטיחות. בקיצור, הבחור לא מזיז ציפורן מתחת למים.
ניסיתי לחקות, פה ושם הצלחתי.
לאחד האיים הגענו אחר הצהריים, חברי הקבוצה נשכבו על החוף כי צריך לנוח מתלאות היום ומהדגים המעצבנים האלו. השמש יורדת ואני קולט על צלע ההר כמה מקומיים רבים עם גנרטור. די. אין מצב שישאירו אותנו בלי חשמל בחור הזה. באתי, הצעתי עזרה, כמה נגיעות - דלק, אוויר, סקירת מערכת חשמל של הגנרטור עצמו, לוח בקרה ו-התניע. ועד היום אינספור מקרים של סיוע טכני במקומות שנים.
טיפ: דבר ראשון - אל תגעו. כן, נכון, עוד פעם ההטפה הזו, זה כבר נשמע מתנשא, אבל בבקשה - רק למי שיש ידע ונסיון במכונאות מותר להתקרב
למכונות. הנזק שיכול להיגרם גדול בהרבה מהתועלת. נניח שרכיב כלשהו היה נשבר בתיקון
הגנרטור באי החור הזה. מאיפה תשיג חלק חלופי?
בכל אי השינה על החוף, לא מתזזים אותנו לבנות מחסה ולנהל
שיחות כמו ב"הישרדות". מזל, למי יש כח לדיבורים האלו? רק מדליקים מדורה,
פה ושם ניסה המדריך לתפעל אותי: "נו גיא, בוא תשיר שיר בעברית", ויתרתי והלכתי לישון. לא משנים הרגלים בגלל טיול.
חזרתי מהאי סֶבּו למנילה בהפלגה במעבורת ענק, הגענו לנמל
מנילה והמעבורת עומדת ועומדת ודבר לא קורה. עליתי לסיפון ואכן אנחנו תקועים באמצע
הנמל. טכנית, למעבורת יש יכולת מסוימת של גישה עצמית לרציף ובכל זאת - אין רמז לתזוזה או מדחף נע במים. סתם צפים
ומחכים שמשהו יזוז? פאק, מה קורה פה? הלכתי לחדר מכונות, הכניסה למורשים בלבד.
טיפ: אל תלכו. יש מקומות שהם מחוץ לתחום. לי מותר.
נכנסתי לחדר בקרה שנמצא מעל חדר המכונות, או יותר נכון אולם ענק, באמצעו מבנה עצום שזה בעצם מנוע של עשרות אלפי כח סוס. ודממה. שאלתי את אחד המכונאים מה קורה, אמר שהמנוע הראשי כבה והקומפרסור לא מגיב. אולי יש הזדמנות. קצת רקע על התנעה של מנועי ענק - קומפרסור מחובר למנוע דיזל ומזרים אוויר דחוס להתנעת מנוע הספינה. במנוע הקומפרסור יש מצב שבאפשרותי לסייע. נקצר בהסברים טכניים כי קשה להאמין שמישהו מהקוראים מבין, או היה מכונאי באוניה גדולה, או צ'יף (קצין מכונה). אמנם אפשר למצוא רבֶּי חובלים ישראלים בצי הסוחר אבל כל שאר הימאים הם עובדים זרים. כנראה לאנשי ים ישראלים יש פטור מלכלוך, זיעה, שמן על הידיים ועבודות כפיים באוניה.
נחזור לתקלה - שקלול מהיר של התנאים כמו מכונאים בלחץ,
היררכיה של הצוות שאיני רוצה לגעת בה, והחלטתי לוותר. גם המכונאים ויתרו, וכך המשכנו לעמוד עד שגייסו ספינות גרר קטנות שאיכשהו דחפו את המעבורת לרציף.
טיפ: שחררו - Let It Go. גם אם אתם ממש רוצים לעזור -
לא תמיד התנאים מתאימים.
נסכם:
- אפשר להעביר את הטיול גדול בלי סמים
ונופים, עובדה.
- הטיול אינו סרט פורנו.
- אל תעשו סמים.
- לטפל באנשים ובמכונות זה די דומה.
- מי שמוכשר ומלא מוטיבציה לסייע, יקבל מלא הזדמנויות.
