בוגרי הבריגדה
זה היה בן גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון שהחליט על פירוק הפלמ"ח. כמו בכדורגל, שתי קבוצות במגרש, מי יותר טובה? מי תשלוט במערכת הביטחון?
מצד אחד - בוגרי צבא בריטי הממושמע והמסודר ולוחמי הבריגדה היהודית (1944-1945) המועדפים על שלטון היחיד של ב"ג (קיצור של בן גוריון, במקור דוד גרין).
מצד שני - בוגרי הפלמ"ח, גוף מנוסה ביותר, הוותיקים עוד פעלו בשנות העשרים ויש כאלו שהכירו את הטורקים מקרוב. אוי ווי, איך ישלבו אותם בצה"ל? אלו עם סנדלים בלי משמעת. דבר נוסף - פוליטית הפלמ"ח שייך לקיבוצים ומפ"ם, בדיוק כוחות הסער שאינם חלק מ"כוחות בן גוריון", מה יעשה? ייתן שליטה לחבר'ה שאינם "משלנו"? חס וחלילה.
במהלך ספטמבר-נובמבר 1948 פירק בן גוריון את הפלמ"ח. כי רצה 'צבא היררכי ומסודר', אבל הסיבה האמתית - פוליטית
כי אם יבוא רמטכ"ל מהפלמ"ח, מחר הוא יתמנה לשר הביטחון.
אחר כך יהיה ראש הממשלה פלמח"ניק וגם נשיא פלמ"חניק וזו סופה של שיטת מפא"י בה חבר מביא חברים, שמנפיקים פנקס אדום רק לחברים, ומי שאין לו פינקעֶס אדום? בבקשה שיחפש את עצמו ויחפש עבודה וזכות קיום מחוץ למוסדות השלטון ששולטים בכל המשק. מפא"י היתה סוג של שטעטל מורחב. מועדון חביירים.
ואם הפלמ"ח ישלוט אנה יפנה בן גוריון? לנגב. זה מה שקרה בפועל ב-1953. בלי כל קשר לפלמ"ח שפורק, בן גוריון ראש הממשלה ושר הביטחון התפטר וירד לשדה בוקר. זו הנבחרת שבחר או 'נבחרה' על ידי מפא"י השולטת:
משה שרת - ראש הממשלה ושר החוץ.
פנחס לבון - שר הביטחון.
שמעון פרס - מנכ"ל משרד הביטחון.
משה דיין - רמטכ"ל
שני האחרונים דור צעיר של מפא"י, לבון דווקא לא צעיר וגם לא איש של בן גוריון.
איך בחרו אותם? מה זאת אומרת איך? בן גוריון החליט. אפשר להניח שמרכז מפא"י היה בתמונה אבל רק ב"ג קובע. מכאן העייסק הלך והסתבך.
לבון שר הביטחון לא הסתדר עם פרס ודיין שלכאורה כפופים לו, הסדר אמור להיות:
- לבון - שר הביטחון.
- משה דיין - רמטכ"ל.
- פרס - מנכ"ל משרד הביטחון
יש אומרים שפרס ודיין לא רצו או לא הכירו בסדר לעיל.
בן גוריון התפטר ב-7 דצמבר 1953 ועבר לגור בשדה בוקר, עניין טכני לכאורה אבל ההנהלה של מפא"י ושאר חובבי ב"ג הרחיקו לנדוד עד לדרום הרחוק להתייעצויות off the record. נסיעה ארוכה ומתישה ובסופה מסקנות - השליט מערבות הנגב עדיין שולט.
האחוזים של ב"ג
אחרי 4.5 שנים בראשות המדינה והביטחון פרש השולט בן גוריון לשדה בוקר.
ב"ג החל פעילות פוליטית ב-1904, עד פרישתו הראשונה עברו 49 שנה. פחות מ-10% מהזמן היה ראש ממשלה. ניצולת נמוכה מאד של זמן בנית מותג מול מימוש כראש הממשלה. לא לדאוג, הוא יחזור ב-20 פברואר 1955.
"העייסק"
ואז הגיע "עסק הביש". מצ"ב תיאור קטן של תעלומה גדולה שנחקרה ונבדקה פעמים רבות ומסקנות חתומות - אין.
ב-2 יולי וב-14 ביולי 1954 התבצעו שתי פעולות חבלה של צעירים יהודים מצריים במצריים, הארץ ממנה יצאנו ביציאת מצרים, ולפי חז"ל אין צורך לחזור לשם.
הקטע היה ליצור סכסוך שישאיר נוכחות בריטית במצרים וכך למנוע חיכוך ישיר בין מצרים וישראל.
הבריטים רצו לעזוב את מצרים, והחליט מי שהחליט בשלטון הישראלי שאם "חוליות חבלה משלנו" יחבלו במתקנים ומבני ציבור בריטים ואמריקאיים, כמובן בלי להשאיר עקבות, אז בטוח שהבריטים ימשיכו להיות במצרים. זו היתה תוכנית חסרת היגיון, תכלית ותכנון, הרבה מעבר לחוצפה הישראלית. חזון אחרית ימים תמוה וחסר אחריות שגרם לגיוס חבר'ה צעירים ולא מנוסים שעברו הכשרה חפוזה ושליחתם למשימות מעוותות לגמרי של "לעצבן את הבריטים". הפעולות התבצעו בספריה אמריקאית בקהיר ובאלכסנדריה.
13 יולי 1954 - פתיחת סוגריים מעניינת, מאד! משלחת בראשות שפרינצק מראשי הפועל הצעיר, יחד עם משה נמיר (מפא"י) ושמואל דיין (תנועת המושבים) נסעה לשדה בוקר, מקום הגלות מרצון של בן גוריון, בתביעה לסלק/ להעיף את לבון, ולבקש מבן גוריון שיחזור ויעשה סדר.
ראש הדוברים היה שפרינצק. אבל מה עשה שם שמואל דיין אביו של משה דיין הרמטכ"ל? בא לייצר כח להפלת לבון? בשליחות מי? בנו משה דיין? המשלחת לשדה בוקר היתה קואליציה שמטרתה, אולי הפלת לבון. האם ידעו משהו על "עסק הביש" שהחל להתבשל? הפעלות הראשונה במצרים היתה שבועיים קודם למשלחת שדה בוקר.
עד היום, גם זה לא ידוע. מה רצתה המשלחת בדיוק.
משה דיין טס יום קודם לכן לסיור לימודי בארה"ב וצרפת, אולי יש כאן קצה תעלומה חדשה? האב והבן עשו משהו יחד?
ב-23 יולי יצאה לדרך הפעולה השלישית, מטען הצתה קטן, כנראה בתוך נרתיק משקפיים (סוג מטען מקובל של חברי החוליה) נדלק בכיסו של חבר החוליה פיליפ נתנזון בכניסה לקולנוע ריו. אלכסנדריה.
פיליפ נתפס מיד ונכלא. כאן עולה שאלה נוספת, הרי הכוונה לחבל במטרות של הבריטים וארה"ב, למה לחבל בבית קולנוע אזרחי?
בגדול - חבַּלות זה למקצוענים, כל ג'וב זה מקצוע. מי שלא מקצועי שייך למקהלת חובבים שמדברים ושופכים מילים באוויר בלי יכולת ביצוע. באנגלית - can not deliver. בעברית של היום - חסרי יכולת לדַלבֶר. בעל מקצוע צריך להיות גם בעל ניסיון. אחרת הציבור סובל מהניסויים.
מהר מאד הוסגרו חברי החוליה כולל אישה אחת - מרסל ניניו בת ה-25. לכאורה - העסק של הביש התנהל כמו פעולה צופית שהשתבשה, חברי החוליה נכלאו.
7 אוגוסט 1954 - אברי מכר את האוטו. אחד הכוכבים בשמי הריגול כביכול כונה האדם השלישי - אברי אלעד, איש רב מעללים, ככל הנראה סוכן כפול ומפקד החוליות בשטח, הוא לא נתפס והמשיך להסתובב במצרים בפלימות' ירוקה עם גג פתוח, ברכב הזה "הקפיץ" את חברי החוליות לחלק מהפעילויות. ככה שיראו ויכבדו אותו. הכי רכב מוסווה בעולם, כמה פלימות' פתוחות ירוקות היו במצרים אז? ייתכן, כדי להקל על המצרים שעקבו אחרי חברי החוליה. לפי החשדות המבוססים האדם השלישי היה סוכן כפול והופעל על ידי המצרים.
אברי פעל כמי שבונה לעצמו אליבי: 'אני? חבלה? מה פתאום, תראו אותי באוטו ירוק ופתוח'. שבועיים אחרי תפיסת החוליות. היו שתיים. אחת בקהיר. אחת אלכסנדריה, אלעד היה במצרים עד שמכר את הפלימות' עלה מטוס TWA ישירות לאיטליה.
14 אוגוסט 1954 - אברי הובא לארץ לצורך בירור, ואז יצא במלוא גדולתו המנופחת, האשים את חברי החוליות בשלומיאליות שכמעט הביאה להסגרתו. ותקף גם את שולחיו בארץ. ועוד בא בהצעה שהוא יצא שוב למצרים דרך לוב כדי לחלץ את מרסל ניניו. למה? כי הוא יכול, לדבריו מכיר מישהו בגבול הלובי. פשוט אין גבול לחוצפה ודיבורי סרק. והאיש בכלל סוכן כפול. הצעת החילוץ נדחתה. מזל.
אברי אלעד (אברהם זיידנברג במקור) נחשד שהיה סוכן כפול. כאשר בדקו את עברו מצאו לא מעט באגים של כשלי התנהלות אישית - הודח מקצונה מפיקוד בצבא הבריטי ובצה"ל, נתפס על גניבות, וגם נכלא. אבל, רגע, אולי זה מה שמרגל צריך לעשות? לשקר על בסיס קבוע, לרמות, לגנוב משהו חשוב ולהיעלם, נכון? אולי 'אברי השלישי' פשוט הגזים. או שולחיו הגזימו? מי ממנה איש עם קורות חיים בעיתיות לתפקד כזה רגיש? בכלל, מינוי בכירים זו תקלה מההתחלה, מחליטים על מישהו "הכי טוב בעולם" כאשר יש לפחות 20 אלף טובים וטובות ממנו ברדיוס של 100 ק"מ. האדם השלישי הובא לישראל לחקירה בנושא אחר בסוף 1957, ופתח תיבת פנדורה שנותרה סגורה בבית דין צבאי.
אז איך אברי השלישי בכלל הגיע לג'וב של מפעיל סוכנים במצרים? חבר מביא חבר, כמו רמבו ששוחרר כדי להחזירו למוטב בשירות הכוחות המיוחדים, גם כאן פעלה זו. מוטק'ה בן צור מפקד יחידה 131,האחראית על הפעלת סוכנים בחו"ל, וחברו של אלעד שנים אחורה, החליט לקחת עבריין מורשע (אלעד ישב בכלא בעברו) ולשלוח אותו למשימות נועזות בעורף האויב, ואז יש win win. הפושע מקבל טיהור, מה שנקרא אז ריהביליטציה תמורת ביצוע משימה שלא בטוח שמישהו אחר ירצה לבצע.
ואכן, לפני אברי היה תאורטית מפעיל לתא המצרי, איש צבא ישר בלי תיקים על הראש. שמו איזי רהב, בהמשך מקים מערך הצוללות וממייסדי שייטת 13. רהב נשלח באוקטובר 1951 לדרום אפריקה יחד עם אשתו על מנת לייצר כיסוי לפעילות במצרים, הזוג שנקרא "מייקל ושילה רובינס" לא הגיע למצרים בגלל קשיים אדמיניסטרטיביים (ויקיפדיה). רהב התריע והודיע על מצבה הרעוע של יחידה 131, סרב להיות כפוף למפקד היחידה. אבל קולו הקורא במדבר ההיגיון לא נשמע, העולם מנוהל על ידי גנרלים ומה חבל כי יכלו למנוע את הפאדיחה של עסק הביש אם רק היו שומעים לאנשים מהשטח. הזוג רהב חזר ארצה ב-מאי 1953 ובסוף אותה שנה מונה איזי רהב למפקד שייטת 13. ולא מרגל בכלא המצרי.
אחרי מסירת עדותו באוגוסט 1954 טס אברי לגרמניה והמשיך לעבוד עבור שירותי הביטחון הישראלים. ואולי במקביל עבור אחרים כפי שעשה לכאורה במצרים. איך זה קרה? החבר מוטק'ה בן צור כיסה עליו רק שלא יפתח פיו ויסגיר את כל חסרי החוליות אך בעלי אחריות של עסק הביש. מקטן עד ראש הממשלה ושר החוץ שרת.
שרת אמנם אמר שלא ידע דבר על הפעולות במצרים, את ראש זרוע המודיעין האזרחית שלו - איסר הראל - מידרו אנשי הביטחון הצבאי בינהם שר הביטחון לבון. אבל, להיות ראש ממשלה זו אחריות וחייב להיות לו מגנון יודע הכל בדיוק למקרים כאלו, שטינקרים המוצבים בכל חור מטים אוזניים לכל שיחה בטלה כביכול. ככה מרגלים עובדים. גם ממשלות וארגונים.
24 ספטמבר 1954- מקס בינט קצין מודיעין של צה"ל שהיה איש קשר לחוליה נעצר בביתו (מי נתן את ההוראה/ חגי אשד) אולי בביתו המפואר בקהיר. החוליות פעלו בקהיר ובאלכסנדריה, ללא מידור.
8 דצמבר 1954- ארוע קשה, בתור רקע שיעזור להבנת התקופה: חמישה חיילי צה"ל פעלו להחלפת סוללות במכשיר האזנה בשטח סוריה (ליד תל עזזיאת במורדות מערב רמת הגולן). ה-5 נתפסו. ב-13 ינואר 1955 התאבד אחד החיילים - אורי אילן בתא הכלא. השאר הגיעו ארצה ב-1956 במסגרת חילופי שבויים. החיילים פעלו במסגרת של מודיעין. מן הסתם לבון ידע, או שלא, על שליחתם.
11 דצמבר 1954 - 3 ימים אחרי תפיסת חיילי צה"ל ברמת הגולן, החל משפט חברי החוליה במצרים, התובע דרש עונש מוות לכל ה-13. כולל אברהם דר ואברי אלעד שנשפטו שלא בפניהם. דר היה מבוקש במצרים, תאורטית כל ימיו, עד מותו ב-2019.
כוחותינו הזחוחים היו בטוחים שיצליחו לשכנע את נאצר לבטל עונש מוות ובכלל להקל על החוליה. נאצר אמר שזו החלטה של התובע הכללי. ולא עזרו השליחים והשתדלנים המוכשרים שנשכרו באירופה.
21 דצמבר 1954 - מקס בינט קצין מודיעין של צה"ל שהיה איש קשר לחוליה, התאבד בתאו. בתור כיסוי לפעילותו במצרים היה יועץ הנדסי של פורד במצרים. אך נסע בשברולט. נתון מעניין בקטע של המצאת סיפור כיסוי. סע כמו לורד- סע בפורד. לא שברולט.
מקס נעצר אולי, ב-9 ספטמבר 1954. אשתו וביתו יצאו ממצרים ב-27 ביולי 1954, כרטיסי הטיסה הוזמנו שבועות מראש. מקס נשאר מאחור למרות ש"מלמעלה" התבקש פעמיים לצאת ממצרים אך לא נענה לבקשת מפעיליו בישראל. אולי, יש אומרים, מרסל ניניו הסגירה אותו במהלך חקירות ועינויים שעברה. מרסל היתה אשת הקשר של בינט עם החוליות. בינט, מרגל מדופלם שפעל גם בעיראק והיה מבוקש גם שם על ריגול, ביקש תקופה ארוכה להעביר את מרסל ניניו לישראל ולנתקה מהחוליה. בינט בעל הניסיון זיהה את הבעיות וחוסר מידור בין חברי החוליה ולכן חשש. מסיבה זו לא ברור למה נשאר במצרים ויצא עם אשתו ובתו ב-27 יולי 1954 וחיכה זמן ארוך ומיותר.
31 ינואר 1955 - מרזוק ועזר נתלו להורג בקהיר, ממשלת ישראל בראשות משה שרת הכחישה כל קשר לאירוע. שאר פעילי החוליה ישבו שנים בכלא מצרי. מרסל ניניו קיבלה 14 שנה, עד 1968.
מחול השדים של "למצוא את האשם" החל מיד, כבר ביולי 1954, ועד היום לא ידוע "מי נתן או ההוראה" להפעיל את החוליה.
עוד אושיות ב"פרשה":
1. הקצין הבכיר - בנימין ג'יבלי, ראש אמ"ן.
2. הקצין הגבוה - חיים (אבו בּוז'י) הרצוג היה אז נספח צבאי בוושינגטון, בארה"ב. מעורבותו בפרשה אינה ממש ידועה ונשארה חסויה עד עצם היום הזה. גיסו - אבא אבן היה אז שגריר ישראל בארה"ב וגם שגריר ישראל באו"ם. השניים היו בקשרים אישיים מצויינים מעבר לקשר משפחתי. הרצוג הוחזר ארצה באוקטובר 1954. יחסי ארה"ב למתרחש במזה"ת היו חשדניים ביותר, השלטונות עקבו אחרי ערבים ואחרי ישראלים מתוך חשש שהחבר'ה האלו באו לארה"ב לגנוב סודות צבאיים במסווה תפקיד רשמי. הרצוג היה תחת מעקב אמריקאי בזמן שהיה נספח צבאי. נשיא ארה"ב אייזנהאואר היה גנרל מאד מנוסה במלחמת העולם השניה, וידע דבר או ארבע על פעילות חשאית. הרצוג הוחזר ארצה מחשש לכאורה שימשוך את חשדות האמריקאים וימתח את סבלנותם מעבר למותר. ב-15 נובמבר 1954 הרצוג קיבל ג'וב צבאי בכיר, מפקד מחוז ירושלים, כי חברים לא מפקירים, ואולי להוכיח את כשרותו בפני ארה"ב.
3. קצין המילואים - סא"ל מרדכי בנצור מפקד יחידה 131 שאחראית על הפעלת סוכנים בחו"ל. נזכר גם למעלה,
והיו עוד שבחשו בקלחת. בן גוריון נח לו בשדה בוקר, מבחינה כרונולוגית נטול כל אחריות לפרשה. יותר נכון למתן ההוראה. כי גיוס הסוכנים החל ב-1951 תחת אברהם דר בזמן שלטון היחיד של בן גוריון שכנראה ידע על הרעיון.
מרוץ השדים החל וכולם האשימו את כולם כאשר הפרשה נשמרה בסוד עד 1960. כן, זה היה אפשרי בימים הללו בלי אינטרנט וטיק טוק.
עדויות בכמה ועדות בדיקה וחקירה שהחלו לפעול, כללו ממצאים של שיחות להפעלת ה"מחתרת המצרית" בנוכחות ג'יבלי ולבון ב-16.7 ו-ב-31.7 באותה שנה ברוכה - 1954. וגם חשדות לזיופים.
29 דצמבר 1954 - ועדת אולשן-דורי, לבדיקת עסק הביש החלה פעולתה. אולשן - שופט עליון, דורי- רמטכ"ל לשעבר. על פניו נראה מינוי מקצועי, אבל צריך לקחת בחשבון שהשופט יצחק אולשן היה חבר נערות של משה שרת, ראש הממשלה ושר החוץ. השניים גם חלקו דירה בלונדון עד חתונתו של שרת. אז לכאורה ייתכן ומדובר במינוי "שופט מטעם".
12 ינואר 1955 - הועדה הגישה מסקנותיה, הודיעה על "תיקו" בן העדויות הסותרות. מי אחראי ונתן את ההוראה? לא ידוע.
31 ינואר 1955 - שבועיים אחר כך, הוצאו מרזוק ועזר להורג. בלי קשר למסקנות ועדת אולשן-דורי. בבית הדין המצרי אין 'תיקו'. יש זכאי, או אשם.
במהלך בדיקות הפרשה הצהירו לבון וג'יבלי על שיחות להפעלת חוליות ב-16 או 31 יולי 1954 על פגישות בינהם שהיו או לא היו. נו באמת, שתי פעולות התבצעו עוד קודם לכן, בחודש יולי.
מה הם ניסו לעשות? Back dating? שינוי תאריך בדיעבד כמו שנעשה בהמשך עם אופציות של עובדי חברות הייטק? מסתבר שהיתה נורמה כבר אז, "עדכון" תאריכים ואירועים כדי להתאימם ל'דרישות החדשות" למציאות העכשווית.
הרמטכ"ל דיין נסע לסיור בצרפת ובארה"ב ב-12 יולי 1954, וחזר ב-19 אוגוסט 1954. לכאורה יש לדיין אליבי שלא היה "בסוד העניינים" ולא אשם, למרות שיחידה 131 שהפעילה את הסוכנים במצרים היא צבאית וכפופה לרמטכ"ל. כאשר היה דיין בארה"ב הוא קיבל העתק מכתב מ- 19 יולי 1954, כנראה מכתב מזויף בו נכתב שההוראה נתנה מפי לבון. דיין השמיד את המסמך המקורי מתוך כלל שלא יהיו עליו מסמכים בנסיעות. היחיד שראה את מסמכי דיין בארה"ב היה, ובכן - הנספח הצבאי בארה"ב, חיים הרצוג. ולכן לכאורה, ייתכן שהרצוג ידע על הפעולות של החוליות במצרים ממקור ראשון ובשלב מאד מוקדם.
דליה כרמל, מזכירת ג'יבלי, ראש אמ"ן: "השינוי היה במכתב מתאריך 19 ליולי 1954 שנשלח למשה דיין. המכתב היה בן שני דפים ואת הדף השני הדפסתי מחדש ובתוכו לקטע אחד הכנסנו את המילים 'לפי הוראתו של לבון' שלא היו קודם באותו מכתב" (אתר פנחס לבון).
זה היה שאול אביגור מאושיות הביטחון שאמר משפט בסגנון של: ג'יבלי לא ראוי להיות ראש אמ"ן ולבון לא יכול להיות שר ביטחון.
17 פברואר 1955 - שבועיים בלבד אחרי תליית מרזוק ועזר, לבון "התפוטר" מכס שר הביטחון אחרי לחצים מכל הכיוונים. בעיקר של מפא"י. כנראה הידיעות על תליית שני הסוכנים ב-31 ינואר האיצו את תהליך ה'הבוקה ומבולקה' בצמרת השלטון. וכדי לעשות סדר - לבון יצא בחוץ.
הפרשה ליוותה את לבון כל ימי חייו וממשיכה ללוות את הציבור בשאלה - 'מי נתן את ההוראה'?
לבון אמנם התפוטר אבל תסמכו על החביירים במפא"י שסידרו לו ג'ובים בחסות מפלגת השליטה. אולי השתיקו אותו בכספים ותארים שלא ינסה לפתוח את... 'מי נתן את ההוראה'? אבל זה לא עזר.
3 נובמבר 1959 - הבחירות לכנסת הרביעית, 81 אחוזי הצבעה. מפא"י שולטת עם 47% מקולות הבוחרים. בן גוריון מקדם את בני טיפוחיו שנזכרו כאן לתפקידים בכירים, הכוונה לדיין ופרס.
משה דיין, מרמטכ"ל לשר החקלאות.
שמעון פרס, ממנכ"ל משרד ביטחון לסגן שר הביטחון.
אבא אבן, שר החינוך והתרבות.
20 נובמבר 1960- אברי אלעד נשפט ל-12 שנה, אחרי שהבינו שהוא עילוי מסוג ירוד, הנ"ל ישב בסודיות גמורה בכלא רמלה. שם הקוד - האדם השלישי, שוחרר בניכוי שנתיים אחרי 10 שנים. עזב לארה"ב. ב-1981 נתפס בלוס אנג'לס כמנהל מפעל של ג'ינסים מזויפים. כמו ג'ורדאש. אבל לא.
4 פברואר 1961- לבון הודח מתפקידו הרם כמזכ"ל ההסתדרות. אחרי שהעז להגיד שיש לו "סודות מן החדר" ופתיחה מחודשת של עייסק הביש ב-1960 הפעם בגלוי, הפחידה את המפא"יניקים.
הבלאגן שהחל ב-1954 קם לתחיה הליך הפירוק של 'מפא"י ההיסטורית" החל.
כל זה רק על קצה המזלג, עד שמישהו יגלה את התשובה ל - "מי נתן את ההוראה"?
השיטה הטובה של לבון
לבון היה שר הביטחון שנתיים בלבד, אפשר להגיד הרבה עליו והקטע הלא ברור כלל של "עייסק הביש", אבל, הוא חשב נכון, בהתאם לצרכיה המבצעיים של המדינה בתחילת הדרך.
לבון ביקש לבנות צבא צנוע, מקצועי. דחה רכש טנקים צרפתיים AMX 13 בתחילת 1954.
בעקבות ביטול העסקה, דיין התפטר מכס הרמטכ"ל וחזר בו אחרי בקשה של לבון. נושא זה זה לבדו דורש בירור. מישהו רוצה להתפטר? בבקשה - לֶך, וכמה שיותר מהר. יש לפחות 200 מועמדים זמינים וטובים לתפקיד. לכל אדם יש תחליף טוב יותר, למה להתחנן שיחזור מההתפטרות? מה זה? קטע רומנטי של זוג שנפרד בבית ספר תיכון?
לבון ניסה למנוע בזבוזים והוצאות מיותרות. ביקש לבנות מערכת מסודרת והיררכית, בה ברור מה תפקידו של צה"ל ומה התפקיד של משרד הביטחון והגדרת אופן העבודה המשותפת של שני הגופים, קונפליקט שלא נפתר עד היום.
ואחד הנושאים הכי חשובים - שיתוף נציגים מהציבור בקבלת החלטות צבאיות חשובות (הקנוניה/ יהושע אריאלי תשכ"ו) הנציגים הם מעין דחצי"ם - דירקטורים מהציבור כפי שנקראים כיום. לבון ביקש לבצע שינויים רדיקליים במערכת הביטחון כדברי בן גוריון. חמש שנים אחרי הישיבה של ועדת חוץ וביטחון.
ארכיון לבון. חולדה. ארכיון המדינה א -285/29
מהמסמך עולה שהדיון היה ב-22 בפברואר, לבון התפוטר ב-17 בפברואר 1954, חמישה ימים לפני הישיבה. אז אמר מה שאמר, בלי יכולת להכריע כי כבר לא ישב על הכסא הרם והמחליט של שר הביטחון.
סדר חדש
סדר בסגנון לבון היה מונע, כנראה בזבוז, מעשים אסורים, עמלות, חשבונות הוצאות והכנסות מנופחים, וגם פגישות יקרות בחו"ל. מה קרה? יוון וקפריסין זולות קרובות, ובינלאומיות. אבל נטולות שיק פריזאי או יוקרה ניו יורקית. משלם המסים - משלם. הכסף זורם, כך מאז ועד היום.
השיטה שהציע לבון של נציגי ציבור במערכת הביטחון היא מעולה, כמובן כל עוד הם ציבור ולא "פוליטרוקים" - חותמות גומי של מפא"י או מפלגה אחרת.
דיין ופרס התנגדו לכל הסֶדֶר של לבון. מנעו יישום המלצות של הפרדות רשויות ברורה והיררכיה מסודרת, למעשה צה"ל מחכה לסדר עד היום. למרות רצונו של בן גוריון בצבא היררכי ומסודר התקבלה מערכת ביטחון שהיא כמו הפלמ"ח בהתגלמותו.
גם האזרחים שמשלמים מיסים ומקבלים תמורתם גזירות ופרשות מחכים לסדר. במידה מסוימת מערכת הביטחון של היום על שלל גופיה ויחידותיה היא תוצר של ב"ג, דיין ופרס מתחילת שנות ה-50.
דוגמה אחת תיאורטית, לסדר נכון: כאשר "מישהו" רוצה לטוס במסוק צבאי תידרש חתימה של נציג ציבור לאשר טיסה. או שלא תאושר טיסה.
לפי מענה לבקשה של 'התנועה לחופש המידע' מרץ 2023 זו העלות של לשע"ט של מסוקי חיל האוויר הנכונים לכל משימה:
יסעור - 99,930 ש"ח/שעה.
ינשוף (בלק הוק) - 47,527 ש"ח/שעה
מאחר שאין כמעט טיסה של שעה בלבד, ניקח ממוצע תאורטי בשלבים:
1. המראה מבסיס חיל האוויר אי שם, המסוק ריק.
2. נחיתה, איסוף האחמ"ים במנחת כזה או אחר.
3. טיסה בשמי הארץ.
4. החזרת האחמי"ם.
5. מסוק חוזר ריק לבסיס חיל האוויר.
סדר גודל של 3-4 שעות לפחות. מכאן נקבל 'מחיר מבצע', "רק" 400 אלף ש"ח לטיסת חוויה ביסעור. ואז, במקום לאשר, יקומו נציגי האזרחים ויתנגדו, לא יחתמו בספר המטוס. ואין טיסת חינם. רוצים בכל זאת לטייל? בבקשה קחו מיניבוס מפואר ב- 4,000 ש"ח בלבד ליום, כולל שתיה ומזון והם מסודרים + חיסכון גדול לציבור. זה רק על קצה המזלג של תוכנית החיסכון שיכולה לעבוד עם נציגי ציבור מקצועיים.
איך הפלמ"ח צמח?
נחזור להתחלה. בן גוריון רצה צבא מקצועי ומסודר בסגנון בריטי, בפועל התקבל פלמ"ח של צ'יזבאטים וסיפורים, מי נתן הוראה? מי קנה? מי רוצה מטוסים וכלי שייט? ההוא לא ידע, זה לא אמר לו, האיש שהחליט נמצא בחו"ל, ועוד תירוצים שמחזירים אותנו לשאלה - מי נתן הוראה?
מערכת שלמה גדולה ומנופחת שמתנהלת לכאורה כאקס טריטוריה, מחוץ לתחום של אזרחי המדינה. חסר סדר ומשמעת, אין היררכיה קבועה, סדר ואיזון בין צה"ל למשרד הביטחון - ולאזרחים. הפלמ"ח חזר ובגדול.
הפלמ"ח המקורי התנהל בצניעות והתקיים על לוח מזון משופר של ביצים ותרנגולות שחבריו גנבו מהקיבוצים.
הפלמ"ח החדש, עוד בתקופת בן גוריון שיפר את לוח המזון לרמות על עם טעמים ומאכלים של מיטב מטבחי צרפת ארה"ב. ואפילו לא צריך לגנוב אותם.
לבון רצה שינוי, דרש ממשה שרת לפטר את שמעון פרס מנכ"ל משרד הביטחון, המשרד שלו, ואת בנימין ג'יבלי ראש אמ"ן. ולא הצליח.
לבון ביקש סדר והיררכיה - ונכשל / הוכשל.
השיטות 'הרדיקליות' של לבון על פי בו גוריון נשארו על המדף. מה חבל.
